"רָצוֹא וָשׁוֹב"

"רָצוֹא וָשׁוֹב"

(הַקְשֵׁב לַמָּשׁוֹב)

*) הֶעָרַת שׁוּלַיִם

 

אֵינִי מְחַדֶּשֶׁת דָּבָר בִּכְתָבַי    

הַדְּבָרִים נֶהֱגוּ כְּבָר לִפְנִים וְלִפְנַי,

כִּי הָיוּ מֵעוֹלָם

עַד עוֹלָם יִהְיוּ,

עַד אָדָם.

 

הִנֵּה אֲנִי,

אַתָּה, כֻּלָּנוּ

וְהָעוֹלָם, בּוֹ

אָנוּ-אָנוּ

כִּי

הַקִּיּוּם בַּיְּקוּם, כְּהֶבֶל

הַשּׁוֹרֵק בַּקּוּמְקוּם, נָמוֹג

וּכְמוֹ כְּלוּם

הָיָה לֹא הָיָה

תְּהִיָּה

נְשִׁיָּה

יָהּ