נָע וָנָד
הוּא עוֹבֵר בַּדְּרָכִים, נָע וָנָד
וְהַשֶּׁמֶשׁ יוֹקְדָה מֵעֵינָיו
זֹאת סִפְּרוּ הַחוֹלְפִים עַל פָּנָיו,
שֶׁסַּבּוּ לִנְהוֹת אַחֲרָיו
הֵם נָעִים גַּם עַכְשָׁו
תּוֹעִים בַּמֶּרְחָב
שֶׁל תְּמוֹל, שֶׁל מָחָר
וְעַכְשָׁו
כָּךְ יַמְשִׁיכוּ לָנוּעַ אַחַר הַמַּבּוּעַ,
אֱלֵי הַמָּקוֹר
עַד הָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר
..................
וְאִידָךְ זִיל גְּמוֹר
(אוגוסט 2007)
נָע וָנָד
מְהַלֵּךְ בִּדְרָכִים פְּתַלְתַּלּוֹת,
בַּמַּעֲלוֹת וּבַמּוֹרָדוֹת,
בִּשְׁבִילִים שֶׁעָבַר וְחָזַר
כְּבֶן-הַמָּקוֹם וּכְהֵלֶךְ זָר
הָאֲבָנִים שֶׁמִּתַּחְתָּיו
הַיּוֹדְעוֹת מִכְּבָר הֲלִיכוֹתָיו,
חוֹרְקוֹת בְּסֻלְיוֹת סַנְדָּלָיו:
"הַדֶּרֶךְ הַמַּעֲלָה הִיא גַּם זוֹ הַמּוֹרִידָה"
אַל תַּהֲרוֹס בָּעֲלִיָּה, אַל תַּחֲלִיק בַּיְּרִידָה
רַק זְכוֹר, מִדַּת-מִדְרַךְ כַּף-רַגְלְךָ
מִנַּיִן אַתָּה בָּא
וּמָה אַתָּה רוֹצֶה לֵידַע.
