לְלֹא מִלִּים (יְקִיצָה)

לְלֹא מִלִּים (יְקִיצָה)

בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה,

בַּחֲלוֹף אַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה,

בֵּין עֵרוּת לְשֵׁנָה

חָוִיתִי חֲלוֹם

שַׁתְקָנִי וּמוּזָר

לֹא יָדַעְתִּי דָּבָר.

לֹא הָיוּ שָׁם מִלִּים

לֹא הָיְתָה שָׁם זְרִימָה

הָיוּ שָׁם נוֹפִים שֶׁעָמְדוּ בִּשְׁתִיקָה

מַחֲנִיקָה

נִסִּיתִי לָנוּעַ, רָצִיתִי לָרוּץ

הַכֹּל כֹּה תָּקוּעַ, מָנוּעַ,

חָרוּץ

 

וְאָז, אֵי-שָׁם בִּקְצֵה הַחֲלוֹם

רָאִיתִי אוֹתוֹ, אֶת הָהָר

כֹּה מֻכָּר

וְעַל פִּסְגָּתוֹ הַמַּגְבִּיהָה לַמָּרוֹם...

נָחָה לָהּ, כַּהֲדוֹם,  אֶבֶן-הַסֶּלַע

וְעָלֶיהָ נִשְׁעָן הָאָדָם  הַיָּגֵעַ,

צוֹפֶה אֶל הַמֵּעֵבֶר 

מִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹתָיו,

גַּם אֶל הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר מֵעָלָיו,

מִתְמַהְמֵהַּ, אֵינוֹ מְמַהֵר

מְהַרְהֵר... מַכֶּה בַּסֶּלַע

וְחוֹזֵר

אָז הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה,

הִתְנַתְּקָה לָהּ מִמְּקוֹמָהּ

בַּמּוֹרָד הִיא מִתְגַּלְגֶּלֶת

מַרְעִישָׁה וּמַפְעִימָה    

אֶת הַכֹּל הִיא מְנִיעָה

מַזְרִימָה וּמְעוֹרֶרֶת

הִיא אֵינֶנָּה מְוַתֶּרֶת

עַד הַיּוֹם הִיא מִתְגַּלְגֶּלֶת

מְאַתְגֶּרֶת

...............

עוֹד מִלָּה כָּאן מְיֻתֶּרֶת

(פברואר 2015)