הַשָּׁב מִן הַמֶּרְחָק

אֲבַק הַדְּרָכִים

שֶׁאָסַף בִּנְדוּדָיו

עַל בְּגָדָיו הַקְּרוּעִים,

מִנְעָלָיו הַבְּלוּיִים,

הֵם כְּאֶלֶף עֵדִים

עַל הַזְּמַן שֶׁחָלַף,

עַד אֲשֶׁר שָׁב  (לְעִתִּים

שְׁחוֹחַ-גַּב)  אֶל מָה שֶׁעָזַב.

 

כְּשֶׁעָבַר אֶת הַסַּף,

אָז הוּאַר הוּא בִּיעָף,

אֲשֶׁר חִפֵּשׂ בַּמֶּרְחַקִּים,

הִנִּיחַ כָּאן לִפְנֵי שָׁנִים,

עַתָּה מְצָאוֹ,

כִּי רַק עַתָּה יְדָעוֹ,

אַף כִּי הָיָה עִמָּדוֹ

כָּל אוֹתָם הַיָּמִים

בְּאוֹתָם מֶרְחָבִים

רְחוֹקִים וּקְרוֹבִים.

(אוקטובר 2004)